אינסולין זה שם המשחק, ושליטה בו היא הסוד שלי לשריפת שומנים ולבניית שרירים.

היום אני משוכנע באלף אחוזים שכל אחד יכול להגיע לגוף שרירי וחטוב (סביב 10-12% שומן) ללא חומרים בונים גם אחרי גיל 35-40. ולא רק להשיג את התוצאה הזאת, אלא גם לשמור אותה 365 ימים בשנה בלי סבל תזונתי או אימונים רצחניים.

כמה רחוק תרצו ללכת? זה תלוי רק בכם.

היום אני רוצה להתעמק בתפקידו של אינסולין ולתת לכם את הכלי הכי חזק והכי יעיל לשליטה בחילוף החומרים. זה המפתח לשינוי שאני עברתי ואני מאמין שזה גם המפתח לשינוי שלכם.

שאלה: המערכת האנדוקרינית – מה היא?

תשובה: הגוף שלנו מפריש הורמונים שונים למחזור הדם, והם שולטים בתהליכים הקשורים בבנייה ופירוק התאים. זאת המערכת האנדוקרינית – היא מנהלת את תהליכי זירוז, עיקוב, ויסות וחילוף חומרים המתקיימים בגוף.

שאלה: מה זה אינסולין?

תשובה: אינסולין זה הורמון שמופרש על יד לבלב אל מחזור הדם ברגע שרמת הגלוקוז בדם עולה (אחת הסיבות היותר ידועות) – זאת אומרת, אחרי כל ארוחה הגוף מפריש אינסולין שלוקח את הסוכר לכבד ולשרירים, שם הוא עוזר לאגור אותו בתור גליקוגן (האנרגיה זמינה לגוף) ו/או שומן.

אינסולין גם עוזר להכניס לשרירים את חומצות האמינו (תוצאת פירוק החלבון) וכך בעצם תומך בבניית הרקמות.

באופן כללי אינסולין זה סוג של מפתח שפוחת את התאים לכניסת מקרו- ומיקרונוטריינטים. בגלל זה לאינסולין קוראים גם הורמון אנאבולי (בונה).

בינתיים הכל מצויין, נכון?

אנחנו מכניסים אוכל (קלוריות) ובונים שרירים. נשמע אחלה דיל.

אבל למטבע הזה יש עוד צד, לא פחות אפל מהצד השני של הירח.

מוכנים? בואו נמשיך.

אינסולין וסוכר.

אחד התפקידים החשובים של אינסולין – וויסות רמת הסוכר בדם. הרמה האופטימלית נמדדת באיזור 100מיליגרם לדציליטר, שזה בערך כפית סוכר לכל מחזור הדם שיש לנו. יותר גבוה מזה – לא טוב, פחות – גם.

ברגע שאנחנו אוכלים או שותים משהו, רמת הסוכר בדם עולה. הגוף מקבל אות הזהרה – “רמת הסוכר עולה, נא לגייס את כוחותינו להרגעת העניינים!”. ומי זה “כוחותינו”? נכון, אינסולין. הלבלב מפריש את ההורמון, הוא נכנס לפעולה ומתחיל להוריד את הגלוקוז מהדם על ידי הכנסתו לתאים.

אינדקס (מדד) גליקמי (קצב ספיגה או קצב כניסת גלוקוז לדם) של סוגי מזון שונים מגדיר בין היתר את רמת תגובתו של הלבלב בהפרשת אינסולין. ככל שמדד גליקמי גבוה יותר ככה עליית הסוכר בדם מהירה וחדה יותר וכתוצאה – גם תגובתו של הלבלב.

(לדוגמה אינדקס גליקמי של סוכר לבן – 100, של אבטיח – 72)

בפוסט “חיים ללא סוכר” אני מתייחס בהרחבה לנושא.

יש להתייחס גם לעומס גליקמי. רמת העומס מצביעה על גובה עליית הסוכר בדם.

עומס גליקמי לוקח בחשבון גם את אינדקס גליקמי וגם את כמות הפחמימות במנה. עומס גליקמי קטן מ-10 נחשב לאיטי, בין 10 ל-20 בינוני, גדול מ-20  – זה כבר גבוה.

לדוגמה: אינדקס גליקמי (קצב ספיגה) של בננה הוא 47. עומס גליקמי במנת בננה של 60 גר’ הוא 14 (בינוני). אבל מי אוכל 60 גר’ בננה? הרי משקלה של בננה ממוצעת 180-120 גר’, ואנחנו אף פעם לא אוכלים חצי בננה, נכון?

עוד מדד נוסף שכדאי להכיר: אינדקס אינסולין. כאן זה די פשוט – זה מדד שמדרג את סוגי המזון לפי כמות האינסולין המופרשת לדם לאחר אכילתם.

אינסולין ושומן תת עורי.

אינסולין הוא הורמון בונה, את זה כבר למדנו. הבעיה היא שהוא בונה לא רק את השרירים, אלא גם את ה… נכון, השומנים. כאשר הגוף מפתח תנגודת לאינסולין (Insulin resistance), אינסולין לוקח את הגלוקוז ומייצר ממנו רקמת שומן.

. שומן בבטן, ישבן, ירכיים, ידיים – כל זה סוכר עודף שאכלתo ועכשיו הוא נאגר וממשיך להיאגר על בסיס יומי בעזרת אינסולין.

אינסולין וחלבון.

נהוג לחשוב שרק פחמימות גורמות להפרשת אינסולין. אז נהוג. גם כאן יש לי הפתעה בשבילכם. אכילת חלבון, במיוחד חלבון רזה (ללא שומן) מי גבינה גם גורמת להפרשת אינסולין. אני מדבר על שייקים וחטיפים למיניהם.

כאן אני נותן לכם 5 סיבות לא לגעת בחלבון.

הנה קישור למחקר משנת 1966(!!), אתם מוזמנים לקרוא  – צריכת חלבון גורמת להפרשת אינסולין

https://goo.gl/wBtQNf

שימו לב – רק שומן חי או צמחי כמעט ולא גורמים להפרשת אינסולין.

אינסולין והורמונים אחרים.

רשימת ההורמונים הפעילים בגוף שלנו ארוכה מאד. אבל אנחנו כאן גם כדי ללמוד קצת וגם כדי לשרוף שומנים. אז אנחנו שמים דגש מיוחד על הורמון גדילה (GH – שורף שומן, בונה מסת שריר, מחדש רקמות) וטסטוסטרון

(T – שורף שומן, מחזק ליבידו אצל נשים וגברים, בונה שרירים).

נוכחותו של אינסולין מנטרלת (לא יודע עד כמה) את פעילותם של הורמון גדילה ושל טסטוסטרון.  וזה ממש לא טוב לנו.

תנגודת לאינסולין.

אנחנו מקדישים לעניין האוכל חלק נכבד בחיינו. אולי אפילו נכבד מדי. כמעט הכל מסתובב סביב האוכל – מהמפגשים החברתיים והמשפחתיים עד לפרסומות שקופצות מכל פינה. שיעמום – אוכלים, שימחה – אוכלים, עצב – יאללה, ארוחת ניחומים.

אנחנו מגיעים ליותר מדי ארוחות ביום בלי לשים לב (כן, תפוח וחטיף גם נחשבים לארוחה), חלק ניכר מהן מבוסס על פחמימות וחלבון עם אחוז שומן נמוך, ומזון עם אינדקס גליקמי גבוה – כל זה גורם להפרשה כמעט בלתי פוסקת של אינסולין.

אינסולין לוקח את הסוכר מהדם ומנסה להכניסו לתאים. בתור הורמון “מנומס” הוא דופק יפה על דלתו של התא, הדלת נפתחת ואינסולין מכניס לתא את הסוכר. אבל מה קורה עם מישהו דופק לך על הדלת כל עשר דקות? באיזשהו שלב פשוט תפסיק לפתוח, נכון? וזה בדיוק מה שהתאים עושים.

הם מסרבים להיפתח ומפסיקים להיות רגישים לאינסולין. זה נקרא “תנגודת לאינסולין”.

כאן מתחילה הבעיה: מצד אחד הסוכר כבר לא נכנס לתאים, מצד שני רמתו בדם לא יכולה להישאר גבוהה לאורך זמן, כי זו סכנת חיים. אז אינסולין חייב לסלק את הסוכר בדרך כלשהי.

יחד עם זאת, ב-ג-ל-ל נוכחות הסוכר בדם ממשיך הלבלב להפריש עוד ועוד אינסולין, והתאים ממשיכים להגיד לו “לא” שוב ושוב. זאת הסיבה שאנשים גדולים יכולים לאכול ולאכול ולאכול ועדיין להרגיש רעבים.

תנגודת לאינסולין מביאה אתכם במסלול ישיר להשמנה. אבל לא רק. היא יכולה לגרום למחלות לב, מחלות מערכת העצבים, סוכרת, אלצהיימר ולרשמה ארוכה של דברים מסוכנים.

מה הם הסימנים של תנגודת לאינסולין?

השמנה ומחלות הקשורות לסוכרת כבר הזכרנו. אבל זה לא הכל.

אם אתם נמצאים במשקל תקין, אבל לא מצליחים להשתפר במסת שריר או להוריד את אחוזי שומן, אחת הסיבות לכך יכולה להיות תנגודת לאינסולין. החדשות הטובות הן שזהו מצב הפיך. אתם בהחלט יכולים “לתקן” את חילוף החומרים שלכם ולגרום לו שוב להיות מהיר יותר ויעיל יתר.

נורות הזהרה הקשורות לתנגודת לאינסולין:

* נפילות אנרגיה בין הארוחות

* עייפים וישנוניים אחרי הארוחה

* משיכה מתמדת למתוק

* משקל הגוף עולה, במיוחד השומן בבטן

* בעיות במערכת העיכול

* לחץ דם

* מצבי רוח לא יציבים, דיכאון

* כאבי ראש

הסבר של ד״ר בארג:

https://goo.gl/QQWfb1

אינסולין ושריפת שומנים

בנוכחות אינסולין לא מתקיימת שריפת שומנים. זאת לא הדעה שלי, זאת עובדה פיזיולוגית ידועה.

אפשר להשוות את אינסולין לכפתור שמחליף את מקור האנרגיה בגוף מפחמימה לשומן (בנוכחות אינסולין משתמש הגוף בפחמימות כמקור אנרגיה, בהיעדרותו עובר הגוף לשומנים).

הגוף פשוט לא משתמש בשומן תת עורי בזמן שאינסולין עושה את העבודה שלו. אפשר לשרוף שומן רק בלילה, בצום או בהפסקות ארוכות בין הארוחות. השיטה הפופולרית לאחרונה של “הרבה מנות קטנות ביום” לא אפקטיבית מספיק כדי להתחטב.

למתעניינים – כאן נמצא הקישור לספר “פיזיולוגיה רפואית”: https://goo.gl/FNZUFw

אינסולין ובניית שרירים.

בדרך כלל העצה הראשונה לבניית שריר שתקבלו בחדר כושר היא: “תפציצו באוכל! תנו בפחמימות כל שלוש שעות ותהפכו לשוורצנגר!” אני מגזים, כמובן, אבל הכיוון ברור.

וגם כאן יש בעיה.

למה?

כי במצב של תנגודת לאינסולין התאים מתנגדים להיפתח, זוכרים? הם לא יכניסו לא רק את הסוכר, אלא גם את חומצות האמינו הבונות שריר!

ככה אי אפשר להגדיל מסה נקיה כי הגוף לא מקבל את המקרו- ומיקרונוטריינטים הנדרשים. ואם במצב הזה באמת “תתנו בפחמימות” כל שלוש שעות, תגדילו את השומן, ולא את השריר.

מה עושים?

חייבים לשפר את קצב הפרשת האינסולין ואת רגישות התאים.

איך עושים את זה?

בגדול – צריך להוריד את תדירות הדפיקות המעצבנות האלה על דלתות התאים, שירגעו ויתחילו להיפתח שוב.

האם זה אפשר?

בהחלט.

איך מיישמים?

המשך יבוא.

אני רק ממליץ – אתה מחליט מה לעשות.

ההמלצה היא רק לאנשים בריאים באופן ככלי, אחרת נדרש ייעוץ רופא מוסמך.